ת"א 5716-10-18

תקציר

בית המשפט מצא כי תביעת התובע כנגד חברת הביטוח הנתבעת, מנורה, התיישנה על הסף. התביעה התבססה על פוליסת ביטוח אחריות מקצועית על בסיס תביעות. על פי הפוליסה, הביטוח כיסה כל תביעה שתוגש נגד המבוטח במהלך תקופת הפוליסה, שבמקרה זה הייתה מ-1 בנובמבר 2011 עד 31 בדצמבר 2011. לפוליסה היה גם תאריך רטרואקטיבי של 1 בספטמבר 1992, כלומר כל תביעה בגין אירוע ביטוחי שהתרחש לאחר תאריך זה כוסתה. המבוטחים, שנתבעו בגין רשלנות מקצועית בשנת 2009, לא צירפו את מנורה כנתבעת בתביעה ולא הגישו נגדם הודעת צד ג'. רק בשנת 2011, לאחר שהמבוטח נמצא רשלן וחייב בשיפוי התובע, ניסו להכניס את מנורה לתביעה. עם זאת, נמצא כי המועד הקריטי לצורך חישוב תקופת ההתיישנות הוא מועד הגשת התביעה המקורית נגד המבוטח, ולא מועד מתן פסק הדין ואף לא מועד הגשת הודעה לצד שלישי נגד המבטח. מאחר שהתביעה נגד מנורה הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות בת שלוש השנים, שהחלה עם הגשת התביעה הראשונית נגד המבוטח, מצא בית המשפט כי היא התיישנה. יתר על כן, טענת התובעים כי הם האמינו באמת ובתמים בחפותם ולכן לא נקטו צעדים נגד מנורה קודם לכן לא הייתה משכנעת. משכך, נדחתה התביעה נגד מנורה, והתובע חויב לשלם לכל נתבע שכר טרחה נוסף בסך 5,000 ₪, בסך כולל של 10,000 ₪, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.