דב"ע לג/3 - 3

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בערעור על צו מניעה זמני שניתן למניעת השעייתו של עובד, המשמש כמנהל בית ספר דתי, שהואשם בגניבת כספי בית הספר. נציב שירות המדינה הוציא צו השעיה בעקבות תלונה, אך המשיב טען נגדו, וביקש לא רק לשמור על מעמדו הנוכחי אלא גם להחזירו לתפקידו הקודם. בית המשפט הדגיש כי מתן צו כזה דורש נסיבות יוצאות דופן והוכחה חותכת לזכות מוחלטת, דבר שלא בא לידי ביטוי במקרה זה. בית המשפט ציין כי חל שיהוי משמעותי בין התלונה הראשונית לבין הוצאת צו ההשעיה, אך ייחס זאת לחקירה המשטרתית הממושכת ולא לשיקולים פסולים. יתר על כן, עיתוי ההשעיה לא נתפס כבלתי ראוי בהתחשב בגורמים מנהליים ופדגוגיים. בסופו של דבר, הפך בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין די ראיות להתערבות שיפוטית, וטענות המשיב נסמכות על ספק ולא על הוכחות חותכות להתנהגות בלתי הולמת מצד הממונה, מה שהביא אותם לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין הקודם.