פ"א 23016-09-11

תקציר

הערעור נסוב סביב שלושה דוחות חניה שניתנו למערער והאם עבירות הקנס המיוחסות לו התיישנו בשל איחור בקבלת הדוחות. המערער טוען, כי מאחר שההודעות לא הופקו בתוך פרק הזמן הקבוע בסעיף 225א לחוק סדר הדין הפלילי, יש לראות את העבירות כמיושנות. מנגד, המשיבה טוענת כי ההודעות נשלחו בדואר רשום, תוך מילוי בדיקת הנאותות שלהן ומסירה משוערת. עם זאת, בית המשפט קובע כי אין מחלוקת כי המערערת לא קיבלה את ההודעות וכי חזקת המסירה לא התקיימה במקרה זה. על פי תקנה 44א לתקנות השיפוט והאכיפה בעבירות תעבורה וסעיף 225א לחוק סדר הדין הפלילי, קיימת תקופת התיישנות מיוחדת לעבירות קנס. בעבירות מסוג "ברירת דין", כמו במקרה דנן, יש למסור הודעה על תשלום קנס תוך שנה מיום ביצוע העבירה. אם לא, לא ניתן להגיש כתב אישום. בית המשפט קובע כי מצבה של המערערת אינו נופל תחת חריגים כלשהם לכלל זה וכי הימנעותו של המשיב מהגשת ההודעות במועד אינה מוצדקת. מטרתו של סעיף 225א היא להבטיח כי אזרחים יוכלו להגן על עצמם בסמוך לאירוע הנדון וכי הליכים משפטיים לא ייפתחו מאוחר מדי. מאחר שהמערער לא קיבל את ההודעות בתוך פרק הזמן שנקבע והעבירות קצובות בזמן, הערעור מתקבל ופסק הדין מיולי 2011 והחלטת הביניים הקודמת מבוטלים.