ת"א 54397-06-13

תקציר

התובעת והנתבעים הם בעלי נכסים סמוכים עם שביל משותף המוביל לכניסות לבניינים. התובע תבע, וביקש למנוע מהנתבעים להשתמש בחלק השביל הנמצא בגבולות רכושה של התובעת. עוד נטען כי הנתבעים בנו מחסן שפלש למקרקעי התובעת ושימש בר יין, תוך גרימת מטרד לתובע. בית המשפט מצא כי השביל משמש כמעבר משותף מזה עשרות שנים וכי הגבלת השימוש של הנתבעים בדרך תהיה בלתי סבירה ובלתי מעשית, מה גם שהדרך צרה מאוד. יתר על כן, הגבול בין הנכסים אינו מחלק את הדרך באופן שווה, ולכן לא ניתן ליישם הגבלה כזו. עוד ציין בית המשפט כי בנה של התובעת חסם את הדרך והתנהג בצורה מטרידה כלפי הנתבעים, שהם קשישים ונכים. בנוסף, נקבע כי המחסן נבנה ללא היתר וגרם לתובע אי נוחות, בעיקר בשעות הלילה. לפיכך הורה בית המשפט להרוס את המחסן, דבר שאמור להשיב את השקט בין הצדדים ולאפשר מעבר רחב יותר. טענת התובע להגבלת השימוש של הנתבעים בשביל נדחתה, אך תביעתו להריסת המחסן נדחתה. הנאשמים 1 ו-2 (בעלי הנכס) חויבו להרוס את המחסן ביחד ולחוד עד ליום 1.10.17. התובע חויב לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין לנתבעים 3 ו-4 (מפעילי בר היין).