ת"צ 1714/08

תקציר

במקרה זה נבחן הסדר פשרה לפי סעיף 18 לחוק התובענות הייצוגיות לאישור. בתביעות הייצוגיות היו מעורבים כמה בנקים, שהואשמו בתיאום מחירי עמלות ושיתוף מידע כדי להשפיע על העמלות. לאחר התנגדות ראשונית, צו מוסכם חייב את הבנקים לשלם 70 מיליון שקל, מתוכם 35 מיליון שקל יועדו ללקוחות שנפגעו. הסדר הפשרה כלל פרטי הקצאה ופטר את חברי הקבוצה מתביעות נוספות נגד הבנקים. באופן שנוי במחלוקת, שכר טרחת עורכי הדין ושכר טרחת עורכי הדין לא היו קשורים לסכום הפשרה. היועץ המשפטי לממשלה מתח ביקורת על הוגנות סכום הפשרה בהשוואה לתביעה של 3 מיליארד שקל והמליץ למנות בודק שיבחן את נאותות ההסדר, במיוחד לאור היעדר התנגדות מצד חברי הקבוצה. עם זאת, בית המשפט סבר כי הבודק מיותר משום שסיכויי המבקשים להוכיח את טענותיהם בהיעדר פסק דין של ועדת ההגבלים העסקיים היו נמוכים. עבירות העבר של הבנקים היו קשות לביסוס בשל חלוף הזמן וקביעת בית הדין להגבלים עסקיים כי שיתוף מידע בלבד חמור פחות מתיאום מחירים. בכך אישר בית המשפט את הסדר הפשרה ואת שכר הטרחה, מתוך הכרה במאמצים המשפטיים שהשפיעו על נכונות הבנקים להגיע לפשרה. פסק הדין הסופי הבטיח חלוקה נאותה של הפיצויים לבעלי החשבון והסדיר את ההשפעות המשפטיות של ההסדר.