בג"צ 294/89
פסק-דין עליון
תקציר
התיק נסוב סביב השאלה האם המשיב, תושב תרקומיא שביהודה ושומרון, זכאי לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי פעולות איבה לאחר שנפגע מפיצוץ ברכבו. הרשות המאשרת, האחראית לאישור פגיעות עוינות, דחתה את טענתו והניעה אותו להגיש ערר לוועדת הערר. בעוד הוועדה פסקה לטובת המשיב וקבעה כי נפל קורבן למתקפה עוינת של כלי נשק המשמשים את צה"ל, המוסד חלק על פרשנות זו. בג"ץ, בבואו לבחון את ההחלטה, מצא כי ועדת הערר חרגה מסמכותה בכך שפערשה את מעמדו של המשיב כ"נפגע", תפקיד השמור למוסד. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי פרשנותה של ועדת הערר למונח "תקיפה עוינת" הייתה שגויה. לדברי בית המשפט, נדרש קשר סיבתי בין שימוש בנשק לבין מניעת פעולות איבה כדי שאירוע ייחשב למתקפת איבה. מאחר שהדבר לא הוכח בעניינו של המשיב, בוטלה ההחלטה על תנאי והוחזרה לרשות המאשרת להמשך דיון בחלופות האחרות המפורטות בחוק. ככלל, פסק הדין מדגיש את תפקידם של בתי המשפט בשמירה על שלטון החוק ואת ההנחה כי חקיקה נועדה לשמר את הסמכות השיפוטית.
חקיקה מקושרת
בג"צ 294/89 המוסד לביטוח לאומי נ' ועדת העררים על-פי סעיף 11 לחוק התגמולים, עליון (1.12.1989)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.