עש"א 5140-01-22

תקציר

הערעור מערער על חוקיות העיצום הכספי שהוטל על המערערת על ידי המשיבה, הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, בסך של 3,199,920 ₪, בגין 41 עבירות על חוק הגנת הצרכן. המערערת טוענת, בין היתר, כי המשיב השתהה באופן בלתי סביר בהטלת הסנקציה, וכי היה מקום להפחית את הסנקציה בהתאם למדיניות המשיב, לפיה נלקח בחשבון מחזור העסקאות של המפר. המשיב טוען כי לא היה כל שיהוי בחקירה וכי אין להפחית מהסנקציה. בית המשפט קיבל את הערעור. נמצא כי המשיב פעל באופן בלתי סביר ובניגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה, כאשר נדרשו למעלה משלוש וחצי שנים עד ששלח הודעת כוונות למערער. אמנם שיהוי זה לא הצדיק את ביטול העיצום הכספי, אך הוא הצדיק את המסקנה כי יש לפטור את המערער משינוי מדיניות המשיב, לפיו במקרים מסוימים תידחה בקשת המפר להפחתת הסנקציה בהתחשב במחזור עסקאותיו. בית המשפט קבע, כי שיקול דעתו של המשיב להפחית את הסנקציה מכוח התקנה הרלוונטית מוגבל לנסיבות הקשורות בהתקיימות התנאים הקבועים בתקנה, וכי הוא אינו רשאי להביא בחשבון שיקולים אחרים. משדחה המשיב את בקשת המערערת להפחתה בשל שיקולים שאינם קשורים לתכלית התקנה, בוטלה החלטתו. יחד עם זאת, מצא בית המשפט כי אחד השיקולים עליהם ביסס המשיב את החלטתו - הפסקת פעילותו של המערער - היה שיקול לגיטימי, שהמשיב היה מוסמך להביא בחשבון. לפיכך, הוחזר העניין למשיבה על מנת שתבחן את האפשרות למתן הפחתה על בסיס תמורה זו, בהתאם למחזורי עסקה קודמים. המשיבה הייתה רשאית לדרוש מהמערערת כל מסמך שתמצא לנכון בקשר עם מחזור העסקאות שלה בשנים הרלוונטיות. המשיב חויב לשלם למערערת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 18,000 ₪.