בש"פ 7210/17

תקציר

השופט בחן בקפידה את הטענות שהוצגו ולא מצא עילה להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי בדבר קיומן של ראיות מספיקות להמשך ניהול התיק. השופט בחן את הראיות הנוגעות לכל אחד מהאישומים ומצא כי בניגוד לטענות ההגנה, מעדויות המתלוננות עולה תמונה אחידה של הטרדה מינית ומעשים מיניים שלא בהסכמה. השופטת הדגישה כי דינמיקת הכוחות בין המערער (המעסיק) לבין המתלוננות (עובדותיו) השפיעה באופן משמעותי על יכולתן של הקורבנות להתנגד לקידומו של המערער. עוד ציינה השופטת כי טענות המערער נסמכות לא פעם על פרשנויות סלקטיביות של דברי המתלוננים ולא החזיקו מעמד כאשר הדברים נשקלו במלואם. יתרה מכך, השופטת הדגישה כי המשך נוכחותם של המתלוננים במקום העבודה לא העיד על הסכמה אלא על הנסיבות הקשות שעמדו בפניהם, לרבות תלות כלכלית וחשש לפגיעה במוניטין אם יעזבו. השופט הגיע למסקנה כי קיימת סבירות סבירה להוכחת אשמתו של הנאשם במשפט וכי טענות ההגנה בדבר תיאום הגרסאות אינן מצדיקות מסקנה שונה. בנוסף לקיומן של ראיות לכאורה, מצא השופט עילה מספקת למעצרו של המערער, בנימוק של מסוכנותו והסיכון לשיבוש הליכים. השופט קבע כי פיקוח אלקטרוני או אפשרות מעצר חלופית אינם ראויים נוכח נכונותו של המערער לתמרן ולנצל את עמדת הכוח שלו. לבסוף דחה השופט את הערעור ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי.