ת"א 25509-03-20

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובעת, אשר העבירה לנתבעת בשנת 2011 סך של 350,000 ₪ ותמורתה קיבלה ארבעה שיקים. הנתבע טען כי השיקים לא נתמכו בתמורה, טענה שבית המשפט מצא כחסרת שחר, שכן הנתבע לא הביא כל ראיה, ולו לכאורה, לתמיכה בטענה זו. בתוך כך, התובע סיפק עדות משכנעת וראיות תומכות לכך שהשיקים ניתנו בתמורה לכספים שהועברו. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבע בדבר זיוף, התיישנות, ויתור ושיהוי, וקבע כי התנהלות התובעת, לרבות איחור בהגשת השיקים לביצוע, הייתה סבירה בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה, שעניינן קשרים עסקיים ומשפחתיים. גם טענת התובע כי התביעה הייתה חלק ממזימה לפגוע בנתבע שלא כדין נדחתה, שכן נקבע כי הנתבע חייב לתובע סכום כסף משמעותי. מאחר שטענות הנתבע נמצאו חסרות בסיס, הוטל עליהן לכסות את הוצאות התובע והגדילו את שכר טרחת עורכי הדין בסך 50,000 ₪. בפסק הדין צוין כי התביעה התקבלה במלואה, למעט ריבית נוספת ממועד פירעון השיקים ועד להגשתם לביצוע, והקפאת ההליכים בתיקי ההוצאה לפועל הוסרה. החלטה זו התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים ביום 13.6.2023.