עמ"נ 25231-12-21

תקציר

המקרה נסוב סביב היטל השבחה, סוג של מס המוטל על בעלי קרקעות בעקבות החלטות תכנוניות המעלות את ערך נכסיהם. המערער, יוסף מיכוס, חלק על חובתו לשלם היטל זה, ועל שיעורו החושב, לאחר אישורן של מספר תכניות שהשבחו את ערך נכסיו. שומה מכרעת שהוכנה טרם מימוש הזכויות המפורטות בתכניות מצאה את מיכוס חייב בתשלום ההיטל. עם זאת, תיקון 126 לחוק המקרקעין, שנכנס לתוקף לאחר השומה, פטר את בעלי הקרקע מתשלום היטלים הנובעים מאישור תכניות כוללניות. מאחר שתכנית חד/2020, אחת התכניות הנוגעות לרכושו של מיכוס, הייתה תכנית כוללנית, נמנעה הוועדה המקומית מלגבות את ההיטל על בסיס תכנית זו. בהמשך אושרה תכנית מתאר מפורטת ספציפית לנכס של מיכוס, שאכן הטילה היטל השבחה. מיכוס טען כי השומה המכרעת הקודמת צריכה להיות מחייבת, או שהתכנית המפורטת לא שינתה באופן מהותי את הזכויות שהוענקו בתכנית חד/2020. עוד טען כי מועד אישור התכנית המפורטת היה מאוחר יותר ממועד מכירת הנכס, ומכאן משתמע כי יש לחייב את הרוכש בהיטל. ועדת הערר דחתה את טענותיו של מיכוס, ואישרה את החלטת הוועדה ואת חישוב ההיטל. בערעורו חזר מיכוס על טיעוניו הקודמים, תוך שהוא מדגיש את אופייה של תכנית חד/2020 כתכנית כוללנית ותומך באימוץ השומה המכרעת. עם זאת, בית המשפט קבע כי תכנית חד/2020 אכן הייתה תכנית כוללנית, אך ההערכה המכרעת לא הייתה חד משמעית לגבי השפעת התכנית המפורטת. מאחר שמיכוס לא הציג כל ראיה לסתור את חישובי השמאי הספציפיים לתוכנית המפורטת, סירב בית המשפט להתערב בהחלטת הוועדה. עוד אושר כי התכנית המפורטת היא תכנית השבחה וכי מועד אישור התכנית היה לפני מכירת הנכס. לבסוף, בית המשפט סירב למנות מומחה מייעץ, נוכח היעדר מחלוקת אמיתית על הערכות השווי של השמאי. בעקבות זאת נדחה הערעור, ומיכוס חויב בהוצאות בסך 10,000 ₪.