ת"א 12990-10-19

תקציר

השופט קבע כי לא הוכחה תביעת התובעים לפיצויי הפקעה בגין חלקת קרקע. התובעים, יורשי נעמה שחאדה, לא הצליחו להוכיח כי נעמה היא הבעלים של הקרקע המדוברת, למרות שניתנה להם הזדמנות להציג את ראיותיהם. השופט לא השתכנע מטענות התובעים בדבר התיישנות ושיהוי, אך טענות סף אלה לא השפיעו בסופו של דבר על פסק הדין. השופטת פירטה את ההיסטוריה הארוכה של התיק, לרבות משא ומתן עבר בין יורשי נעמה לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ובקשות התובעים לרשות מקרקעי ישראל. הבקשות והתכתובות שבאו בעקבותיהן לא הוכיחו את זכויות התובעים בקרקע. השופטת התייחסה גם לחוסר המעש וחוסר המעש של התובעים בניהול תביעתם, דבר שגרם לקשיים ראייתיים ופעל נגדם. באשר לבעלות על הקרקע, בחן השופט את עדויות התובעים ומסמכיהם, לרבות תעודה מהקהילה היוונית-קתולית ומסמך מהמועצה המקומית עיבלין. עם זאת, לא היה בהם די כדי לשכנע את השופט כי נעמה היא הבעלים של הקרקע שבמחלוקת, מה גם שבמסמך המועצה המקומית לא הוזכרה הקרקע המדוברת. השופטת מתחה ביקורת על התובעים על הגשתו המאוחרת של מסמך זה וציינה כי חוסר המעש שלהם תרם למצב הנוכחי. לסיכום, קבעה השופטת כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם ודחתה את תביעתם לפיצויי הפקעה, תוך שהיא מדגישה כי השיהוי בהגשת התביעה פגע ביכולתם לבסס את זכויותיהם. כמו כן הורה השופט לתובעים לשלם לנתבעת הוצאות מופחתות בסך 8,400 שקל, בהתחשב בדחיית ההתנגדויות המקדמיות.