ת"א 2751/98

תקציר

פסק הדין במקרה זה כולל מספר בקשות לדחיית תביעה. התביעה עצמה הוגשה בשנת 1998 ותוקנה בשנת 2000, בה נטען כי הנתבעים עסקו בפעילות תרמיתית שרוקנה את קופת החברה בה היה התובע בעל מניות מיעוט. מרבית פעולות המרמה בוצעו בין השנים 1987 ל-1992, מה שהוביל את הנתבעים לטעון כי תקופת ההתיישנות פגה. התובע טען כי אופי המרמה של הפעולות האריך את תקופת ההתיישנות וכי יש לפטור אותן מתקופת ההתיישנות הרגילה של שבע שנים. השופטת הסכימה כי הפעולות המתוארות בכתב התביעה אכן היו תרמיתיות וכי התובע העלה את נושא המרמה במידה מספקת בתביעתו. עם זאת, השופט מצא כי התובע לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו בנוגע לחוסר ידיעתו בפועל על המרמה. השופטת ציינה כי התובע קיבל בשנת 1990 כמה דוחות כספיים שהיו אמורים להתריע בפניו על אפשרות של פעילות בלתי תקינה וכי טענתו בדבר היעדר ידיעה בפועל הופרכה על ידי הראיות. כתוצאה מכך, קבע השופט כי עילות התביעה הנובעות מתביעות לפני 15.9.91 נדחו מאחר שהן מעבר לתקופת ההתיישנות. השופט הציע לתובע לשקול מחדש את עילות התביעה המתמשכות ולתקן את תביעתו בהתאם בתוך 30 יום או להסתכן בדחייתן. בנוסף, הורתה השופטת לתובע לברר את מעמדה של התביעה נגד נתבע 11, כפי שנראה כי היא מכוונת לעיזבון של אדם שנפטר שכבר חולק בין היורשים. כמו כן חויב התובע לשלם הוצאות לנתבעים. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים והיה אמור להתבצע ביום 29.10.2008.