ע"פ 470/85

תקציר

בית המשפט העליון אישר את הרשעתם של שני המערערים, גיל ורונן, על ידי בית המשפט המחוזי בשורה של עבירות, לרבות רצח בכוונה תחילה, ניסיון רצח וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בהתבסס על ראיות נסיבתיות משמעותיות. הראיות שהוצגו נגד רונן, לרבות הודאותיו, זיהוי עדי ראייה והחזרת נשק הרצח, הובילו את בית המשפט למסקנה כי הרשעתו מוצדקת. טענותיו של רונן בדבר מחלת נפש וחוסר עקביות בהודאותיו לא הספיקו כדי להטיל ספק באמינותן הכוללת של הודאותיו. בינתיים, הרשעתו של גיל התבססה בעיקר על שורה של ראיות נסיבתיות, בהן ניסיונותיו להטעות את החוקרים, הימנעותו מלהעיד ויחסיו הקרובים עם רונן. בית המשפט הדגיש כי בעוד שכל ראיה בנפרד אינה יכולה להוכיח אשמה מעבר לספק סביר, השילוב של כל הראיות הנסיבתיות מצביע בבירור על מעורבותו של גיל ברצח. דעת הרוב קבעה כי יש לדחות את ערעורי המערערים, תוך אישור הרשעתם וגזר דינם. ניתוחו המעמיק של הראיות על ידי השופט וינוגרד, יחד עם הסכמתם של השופטים אלון וחלימה, הדגישו את מוצקותם של פסקי הדין.