בע"מ 10807/03

תקציר

בתיק שדן בצוואות הדדיות שערכו יעקב ויוספינה זמיר, נדחה הערעור. המבקשים, שהם ילדיהם של בני הזוג המנוחים, טענו נגד קיום צוואתו השנייה של יעקב, שהוריש את עזבונו לבת זוגו השנייה ולבתם, במקום לקיים את הצוואות ההדדיות הראשוניות שנועדו להיטיב עם ילדי בני הזוג. השופטת ארבל סטתה מפרשנותה של השופטת נאור והדגישה את חשיבות ההסתמכות ההדדית בצוואות מסוג זה. ארבל טענה כי לשון הצוואה היא אמנם מכרעת, אך יש להתחשב בכוונתם המשותפת של המצווה, ואולי לאמץ פרשנות משולבת של "יורש במקום יורש" ו"יורש אחר יורש" כדי לכבד צוואות הדדיות כראוי. דעה זו מנוגדת לדעת הרוב, המעדיפה חופש בלתי מוגבל למצווה לשנות את רצונו. עם זאת, השופטת נאור סברה כי ללא הוראות מפורשות, הצוואה השנייה עומדת בעינה. השופט ג'ובראן צידד בנאור והדגיש כי הצוואות המקוריות העדיפו ירושה בין בני זוג, ולא בהכרח התרחבה לחובה משותפת כלפי הילדים. בית המשפט אישר את הצוואה השנייה, ואישר את זכותו של יעקב לשנותה לאחר מותו, והמערערים חויבו לשלם למשיב מס' 1 שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪. מקרה זה מדגיש את המתח בין כיבוד כוונות משותפות בצוואות הדדיות לבין כיבוד חירות הצוואה האישית.