ע"א 798/82

תקציר

פסק הדין מתייחס לתיק גירושין מורכב בין בעל ואישה שהתנהל בבית דין רבני. בית הדין הרבני קבע כי על בני הזוג לנהל משא ומתן לגירושין בשל מחלת הסוכרת הקשה של הבעל וחוסר האפשרות של האישה לחזור אליו, אך הוא לא חייב את הבעל לתת גט. פסק דינו של בית המשפט המחוזי התחשב בסירובו של הבעל להתגרש והורה לו לשלם מזונות לאישה, מבלי להתחשב במעשיה או בהשתכרויותיה. הבעל ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי פרשנותו של בית המשפט המחוזי לפסק דינו של בית הדין הרבני אינה נכונה. בית המשפט העליון קיבל את הערעור וציין כי פסק הדין של בית הדין הרבני אינו מחייב גירושין ואינו נחשב לפסק דין לגירושין. היא הדגישה כי גירושין במשפט העברי הם מעשה וולונטרי ותפקידו של בית הדין הוא פיקוח, שאם לא כן, הם יהיו פסולים. אמנם ישנם מקרים חריגים בהם סירוב הבעל לתת גט כפוי, אך מדובר בסוגיה הלכתית מורכבת. בית המשפט העליון קבע כי מאחר שהחלטת בית הדין הרבני לא הורתה או חייבה להתגרש, לא ניתן לראות באישה מנוע מלהינשא בשל רצונו של הבעל, ולכן הוא אינו חייב בתשלום מזונותיה. בפסק הדין הובהר כי לכל מקרה נסיבות משלו ויש לבחון מחדש את חובת תשלום המזונות לאישה אם צו בית הדין הרבני ישתנה. החלטת בית המשפט העליון הדגישה את סמכותו של בית הדין הרבני בענייני גירושין ואת הקריטריונים הספציפיים לכפיית גירושין, ובמקרה זה התקבל הערעור והחלטת בית המשפט המחוזי בוטלה.