תת"ע 266-05-12

תקציר

הנאשם הודה באשמה של נהיגה בשכרות עם ריכוז אלכוהול בדם של 355 מ"ג ולאחר מכן הורשע על סמך הודאתו. לאור 25 הרשעותיו הקודמות בתעבורה והיעדר עבירה דומה, נגזר עליו קנס של 1,200 שקל או ארבעה ימי מאסר, שישולמו בארבעה תשלומים חודשיים, ושנתיים פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה, בניכוי חודש בגין פסילה מנהלית. גזר דין זה הוטל לאחר שקילה מדוקדקת של טענות הצדדים והוראות הדין הרלוונטיות. בית המשפט התייחס לסוגיית אחידות הענישה, ליחס בין הסדרי טיעון לעונשי מינימום ולהשפעת תיקון 113 לחוק העונשין על שיקול הדעת השיפוטי. השופט הגיע למסקנה כי סעיף עונש המינימום גובר על תיקון 113 וכי במקרה זה העונש ההולם עולה בקנה אחד עם המינימום הסטטוטורי. טענת ההגנה בדבר חריגה מעונש המינימום בערכאות אחרות לא נתמכה בראיות. כמו כן, הדגישה השופטת כי כוונת המחוקק מאחורי עונש המינימום הייתה לשים בראש סדר העדיפויות את בטיחות הציבור בכבישים. גזר הדין כלל עונש של פסילה, כאשר בחצי השנה האחרונה נקבעה הוראה המאפשרת לנאשם לגשת לבחינות משרד הרישוי לצורך קבלת רישיון חדש. השופט דחה את בקשת ההגנה לסייג את הפסילה לשעות עבודה, וסבר כי אופי עבודתו של הנאשם אינו מחייב אותו לנהוג. ההחלטה התקבלה שלא בהסכמת הצדדים, ונמסר להם על זכותם לערער בתוך 45 יום מיום קבלת פסק הדין.