רע"א 9303/11

תקציר

המקרה הנבדק סובב בעיקר סביב עקרונות משפטיים הנוגעים לסמכות פרוצדורלית, שיקול הדעת של בית המשפט לגבי עלויות והוצאות, וההבחנה בין סוגי בקשות ערעור, בעיקר רשות ערעור לעומת ערעורים מהותיים. **עקרונות משפטיים וחידושים משפטיים בולטים:** - **הבחנה בין רשות ערעור לערעור לגופו של עניין:** המקרה מדגיש כי "בקשת רשות ערעור" היא צעד פרוצדורלי ש*לא* כרוך בבחינה מהותית מלאה של המקרה לגופו. החוק דורש הוכחה של *עילה משפטית* המצדיקה מתן רשות. בתי המשפט נזהרים במתן רשות, במיוחד כאשר נושאים אינם בעלי חשיבות כללית או ציבורית, שכן הם אינם רוצים להתערב בהחלטות שיקול הדעת של ערכאות נמוכות יותר שלא לצורך, במיוחד בכל הנוגע להוצאות. - **קריטריונים למתן רשות ערעור:** ההלכה הנזכרת ([חניון חיפה בע"מ נ' מצה אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123 (1982)]) קובעת כי רשות ערעור, במיוחד בגלגולים שלישיים, ניתנת בעיקר כאשר מדובר בסוגיות משפטיות מהותיות בעלות חשיבות ציבורית או כללית. התדירות הנמוכה של התערבות בתי משפט לערעורים בהוצאות פרוצדורליות עולה בקנה אחד עם העיקרון שבתי המשפט מעדיפים לכבד את שיקול דעתם של בתי משפט פרוצדורליים בערכאה ראשונה, אלא אם כן מתעורר חריג ברור. - **שיקול דעתו של בית המשפט לגבי הוצאות והוצאות:** הכרה משמעותית היא שיקול הדעת הרחב של בית המשפט לגבי הוצאות, כולל פסיקתן או ביטולן. הדוקטרינה מדגישה כי בתי המשפט לערעורים נוקטים בדרך כלל באיפוק בהתערבות בהחלטות עלות פרוצדורלית, אלא אם כן קיימות נסיבות חריגות. - **יישום למקרה הנוכחי:** בית המשפט מכיר בכך שהמבקש פתח בהליכים בשם האגודה ללא בהירות מלאה האם אכן יש לנקוט בהליכים כאלה, וללא הסכמה מפורשת של האגודה. יזמה יזומה זו הובילה להוצאות משפט מצד המשיבים שהתנגדו לערעור. בית המשפט מדגיש את חשיבות שיקול הדעת הפרוצדורלי ומציין כי כישלונו של המבקש למשוך את הערעור במהירות, למרות משיכת האגודה, הביא לעלויות מיותרות - מה שמדגיש גישה פרוצדורלית ופרגמטית למדי להוצאות. על פי הפסיקה, בית המשפט מסרב להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט הדיוני בנוגע להוצאות. למרות שהמבקש טען כי אין לחייב אותו באופן אישי בהוצאות עקב הסתלקות מהערעור, בית המשפט סבור כי בהיעדר נסיבות יוצאות דופן, יש להשאיר את שיקול דעתו של בית המשפט הפרוצדורלי ללא הפרעה. - **חידוש משפטי:** אף על פי שלא הוכנס חידוש משפטי פורץ דרך, המקרה מאשר את העיקרון שצעדים פרוצדורליים כגון רשות ערעור אינם נושאים מטבעם את הדיונים המבוססים על עניינים, ואינם מחייבים את בית המשפט לבצע בחינה מחודשת של הוצאות, אלא אם כן נסיבות חריגות נראות לעין. **סיכום נימוקי בית המשפט:** - תפקידו של המבקש כיוזם פרוצדורלי ללא סמכות ברורה להמשיך בערעור לאחר שהעמותה פרשה מצביע על כך ששיקול הדעת של העלות הפרוצדורלית צריך להישאר בידי בית המשפט הנמוך. - בית המשפט מדגיש את כיבוד שיקול הדעת הפרוצדורלי, אלא אם כן נושא בעל חשיבות כללית או ציבורית מצדיק את התערבותו. - סכום ההוצאות המצטבר הגבוה, גם אם בית המשפט יתערב, אינו מצדיק עקיפת שיקול דעתו של בית המשפט הפרוצדורלי, מה שמוביל לדחיית הבקשה להוצאות. **מסקנה:** המקרה מדגיש את עמדתה השמרנית של הרשות השופטת כלפי התערבות בעניינים פרוצדורליים, במיוחד בכל הנוגע להוצאות והוצאות, ומחזק עקרונות משפטיים מבוססים לפיהם שיקול דעת זה נתון בראש ובראשונה לבתי המשפט הפרוצדורליים ויש להפר אותו רק בנסיבות חריגות. המקרה מדגים את תפקידה של הרשות השופטת בשמירה על יושרה פרוצדורלית וכיבוד שיקול הדעת של בתי משפט נמוכים יותר תוך התוויית הגבולות להתערבות ערעור בהוצאות פרוצדורליות.