ע"פ 383/71

תקציר

ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, השופט זוסמן, יחד עם השופט קיסטר, נתנו את פסק הדין בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המערער הורשע בהחזקת סם מסוכן ללא רישיון, בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים, 1936, ונגזרו עליו במקור שלוש שנות מאסר. ההרשעה וגזר הדין נבעו מתצפיות משטרתיות על פעילותו של המערער בכרם התימנים בתל אביב. השוטרים סירבו לחשוף את מיקום עמדת התצפית שלהם, בנימוק של חיסיון. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערער לגלות ראיה זו, החלטה שאושרה על ידי בית המשפט העליון. בית המשפט קבע, כי בעוד שהגנתו של המערער נפגעה על ידי אי הגילוי, משקלן המצטבר של הראיות – לרבות עדויות עדי הראייה, שחזור חבילות התרופות ותוצאות בדיקת הכלורופורם – סיפק בסיס איתן להרשעה. יתר על כן, בית המשפט הסביר כי עקרון החיסיון משתרע מעבר לזהות המודיעים וכולל את השיטה והנסיבות שבהן מתקבל מידע. חיסיון זה חיוני להגנה על אזרחים המסייעים למשטרה במאבק בפשיעה. במקרה זה, חשיפת נקודת התצפית עלולה לסכן את ביטחונם של מי שסייעו למשטרה. דעת הרוב הדגישה כי לבית המשפט שיקול דעת להורות על גילוי ראיות, אך יש לעשות זאת במשורה ורק בעת הצורך. כאן הסכים בית המשפט עם החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לגלות את נקודת התצפית, שכן האינטרס הציבורי בחיסיון גובר על הצורך בגילוי. עם זאת, השופט עציוני, בדעת מיעוט, הדגיש את חשיבות זכותו של הנאשם לחקירה נגדית והציע כי ייתכן שבית המשפט המחוזי שגה כשדחה את הבקשה לגילוי ראיות. עם זאת, גם השופט עציוני סבר כי ההרשעה מוצדקת על סמך משקלן הכולל של הראיות. בית המשפט העליון קיבל אפוא חלקית את הערעור, והפחית את עונשו של המערער משלוש שנים לשנתיים מאסר בפועל, ושנה נוספת מותנית בהתנהגות טובה.