ע"ב 2142/06

תקציר

פסק הדין נסוב סביב זכויותיהם של עובדים פלסטינים שהפסיקו לעבוד במפעל ישראלי באזור התעשייה ארז ברצועת עזה בשל תוכנית ההתנתקות. להלן ההיבטים העיקריים: ראשית, הדין החל על העסקתם של עובדים אלה הוא הדין הישראלי ולא הדין המצרי, למרות שמקום העבודה נמצא מחוץ לתחום השיפוט החוקי של ישראל. החלטה זו מבוססת על מספר גורמים: השימוש במטבע ישראלי, התכתבות בעברית וחגי ישראל, וכן עקרון אי-האפליה בין עובדים פלסטינים וישראלים המועסקים על ידי אותו מעסיק ישראלי. שנית, למרות טענת המעסיק הנתבע כי העובדים לא פוטרו אלא הופסקו מעבודתם בשל מגבלות ממשלתיות, בית הדין מקבל את גרסת המעסיק לאירועים וקובע כי הנסיבות עולות כדי פיטורים. הדבר מזכה את העובדים בפיצויי פיטורים. בית הדין קובע כי מועד הפיטורים של כלל העובדים הוא אפריל 2004, ומחשב את פיצויי הפיטורים בהתאם. שלישית, תביעות העובדים לפדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, הוצאות נסיעה, דמי חגים וביגוד מתקבלות באופן חלקי, בסכומים הקבועים בחוק הישראלי. עם זאת, תביעותיהם להודעה מוקדמת על פיטורים נדחות, נוכח הנסיבות החריגות סביב תכנית ההתנתקות ואילוצי היתר העובדים. המעסיק נדרש לשלם לעובדים שכר טרחה, וכל הסכומים כפופים לריבית סטטוטורית ולהצמדה מיום סיום ההעסקה ועד לתשלום בפועל.