פ"א 20258-02-17

תקציר

פסק הדין דן במושג "קלון" כמפורט בסעיף 20(א) לחוק הרשויות המקומיות, החל על נבחרי ציבור ברשויות מקומיות. החוק קובע כי בית משפט המרשיע ראש רשות, או סגנו, בעבירה פלילית חייב לקבוע אם העבירה מהווה קלון בגזר הדין. פסק הדין מציין את היעדר ההגדרה ל"חרפה" בחקיקה, ומכאן שהוא מסתמך על הפסיקה כדי לפרש את משמעותה. מושג החרפה נגזר מן המוסר ומשקף את ערכי היסוד של החברה. היא נקבעת תוך בחינת מכלול גורמים, לרבות נסיבות המקרה, פגיעה בערכים מוסריים וחברתיים, תפקידו של העבריין והצורך לשמור על אמון הציבור במערכות השלטון. במקרה דנן הורשע המשיב, שכיהן כסגן ראש רשות מקומית, בתוספות בנייה ללא היתר ובהפרת צו הריסה שיפוטי. בית המשפט מצא כי מעשיו של המשיב אכן היו מחפירים, נוכח חומרת ההפרות, הזלזול המתמשך בצווים שיפוטיים ותפקידו הציבורי של המשיב. קביעה זו ניתנה למרות שעבירות המשיב סווגו כעבירות אחריות קפידה – היסוד הנפשי הנדרש לגיבושן הוא אחריות מוחלטת, הדרגה הנמוכה ביותר במשפט הפלילי. בית המשפט הדגיש כי היסוד הנפשי במקרה הספציפי הוא יסוד של כוונה, המייצג את הרמה הגבוהה ביותר של מחשבה פלילית. משכך, קבע בית המשפט כי במעשיו של המשיב נפל פגם מוסרי המהווה קלון, המצדיק את קבלת הערעור.