תא"מ 47538-09-19

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבע בגין לשון הרע לאחר שהנתבע הגיש תלונה במשטרה בטענה כי התובע מסיג גבול על ידי חניה בחניון הנתבע. התובעת טענה כי מעשיה של הנתבעת לא נעשו בתום לב ונועדו להשפיל ולפגוע בה. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הנאשם. בית המשפט קבע, כי התובעת לא הצליחה להוכיח את טענת לשון הרע, שכן לא עלה בידיה להראות כי מעשיה של הנתבעת עמדו ביסוד הפרסום. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הנתבעת פעלה בתום לב בעת הגשת התלונה, שכן היא סברה באמת ובתמים שהחניון שייך לה. הנתבעת רכשה את הדירה מתוך הבנה שהחניון צמוד אליה, ורישומים ותיקונים שבוצעו לאחר מכן לא שינו את אמונתה. עוד ציין בית המשפט כי הנתבעת פנתה תחילה לתובע על מנת להסדיר את הסוגיה ופנתה למשטרה רק לאחר שהתובע חדל לשתף פעולה. בנוסף, אין די בכוונה לפגוע כדי לשלול את הגנת תום הלב. מאחר שהנתבעת נהנתה מהגנת תום הלב, והתובעת לא הצליחה להוכיח את טענתה, דחה בית המשפט את התביעה והורה לתובעת לכסות את הוצאותיה המשפטיות של הנתבעת, בסך 9,000 ₪.