ת"א 32719/93
פסק-דין מחוזי תל-אביב-יפו
תקציר
המקרה הנדון סובב סביב תובע שנפצע לאחר שמעד על "אבני כיפה" שהונחו על מדרכה על ידי העירייה הנתבעת. בית משפט השלום פסק לטובת התובעת, ולא מצא כל רשלנות מצדה של התובעת, שכן לא ניתן היה לצפות באופן סביר כי תבחין באבני הכיפה. בית המשפט קבע כי האבנים היוו מכשול להולכי רגל וכי חובת הזהירות של הנתבעת כלפי תושביה הופרה. חובת זהירות זו נחלקת לחובה מושגית וחובה קונקרטית, הנבחנות שתיהן באמצעות מבחן הציפייה. בית המשפט הדגיש כי גופים ציבוריים, לרבות עיריות, חייבים להקפיד על אותה רמת זהירות סבירה כמו כל גוף אחר כדי למנוע פגיעה. במקרה זה, הנתבעת לא נקטה אמצעי זהירות סבירים, כגון הקפדה על נראות לעין של האבנים והונחו בקו ישר, ובכך הפרה את חובת הזהירות שלה. זאת ועוד, בית המשפט החיל את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", והעביר את נטל ההוכחה לנתבע, שלא עלה בידו להוכיח חוסר רשלנות. פסק הדין הטיל על הנתבע את האחריות המלאה לאירוע. עיקרי פסק הדין כוללים: - חוסר רשלנות של התובעת, שכן לא ניתן היה לצפות באופן סביר שהיא תבחין באבנים. - הפרת חובת הזהירות של הנתבעת כלפי הולכי רגל, חרף חובותיה הסטטוטוריות לשמור על רחובות בטוחים. - החלת הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", שהעביר את נטל ההוכחה לנתבע, שלא עמד בו. החלטה כוללת זו מחזקת את עקרון השוויון, המחייב גופים ציבוריים לאותה רמת טיפול כמו גורמים פרטיים בשמירה על מרחבים בטוחים לציבור.
חקיקה מקושרת
ת"א 32719/93 מיכל לרון נ' עיריית רחובות, מחוזי (28.4.1994)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.