רע"א 1499/20

תקציר

במקרה משפטי זה, ביקשו המבקשים רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשתם לסעד זמני ללא דיון. בית המשפט בחן את הבקשה ואת תשובות המשיבים והחליט לדחות את הערעור. היא הכירה בנורמה הפרוצדורלית לקיים דיונים בנוכחות כל הצדדים, אך ציינה כי בתי המשפט יכולים מטבעם לדחות בקשות על הסף אם אין להן כל הצדקה משפטית. למרות שהיה ספק אם היה על בית המשפט המחוזי לקיים דיון, בית המשפט לא מצא עיוות דין, שכן לצדדים היו הזדמנויות להציג את טיעוניהם בכתב. ערכאת הערעור אף הדגישה את חוסר רצונה הכללי להתערב בהחלטות בית המשפט הפרוצדורלי בדבר סעד זמני, אלא בנסיבות חריגות, שלא ניכרו במקרה זה. גורם משמעותי היה השיהוי של המבקש בהגשת הבקשה, שפגע בטענות לדחיפות. בית המשפט ציין כי המבקש לא סיפק הצדקה מספקת לעיתוי בקשתו, למרות שלכאורה צץ מידע חדש. בנוסף, לא הוכח עניין מיוחד בנכס הנדון, שכן פיצוי כספי יכול היה להספיק אם התביעות העיקריות היו מצליחות. זאת ועוד, המבקש לא הוכיח נזק פוטנציאלי בלתי הפיך מההנהלה הנוכחית של החברה, שפעלה באופן דומה במשך שנים. משכך, דחה בית המשפט את הבקשה לסעד זמני, שכן יש בו כדי לשנות את מבנה הניהול הקיים ללא הצדקה. בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח. עם זאת, לא הוטלו הוצאות על המשיבים 4 עד 5.