בש"פ 2565/17

תקציר

פסק דין זה עוסק בערעור הנוגע לטיפול בבקשות לחומרים חסויים בהליכים משפטיים, בפרט לפי סעיפים 74 ו-108 לחוק סדר הדין הפלילי. הערעור מתמקד בבקשת הסנגור לעיין ברשומות רפואיות וטיפוליות של מתלונן, כאשר בית המשפט בוחן האם יש לנהל בקשות כאלה לפי הוראות החיסיון של סעיף 108 ולא לפי סעיף 74. בית המשפט מדגיש כי ככלל יש להעדיף את סעיף 108, תוך הדגשת יתרונותיו הפרוצדורליים כגון מתן אפשרות לצדדים שלישיים, כגון המתלונן או בעלי מקצוע בעלי חיסיון סטטוטורי, להביע את חששם מפני פגיעה בפרטיות. בית המשפט מדגיש גם פסיקות קודמות ומבטא את הנטייה השיפוטית העקבית להבחין בין חומרים הרלוונטיים ישירות לכתב האישום לבין חומרים הקשורים זה לזה באופן פריפריאלי, דבר המצדיק גישה זהירה ורגישה לסוגיות של סודיות. במקרה הנוכחי, החומרים שהתבקשו לא היו ברשות התביעה ולא היו קשורים ישירות לליבת כתב האישום, ובקשתה הרחבה והבלתי מפורטת של ההגנה נתפסה כניסיון ל"מסע דיג", שעלול להפר את החיסיון מבלי לעמוד בקריטריונים הרלוונטיים או הספציפיים הנדרשים. משכך, מכריע בית המשפט לטובת הטיפול בבקשה לפי סעיף 108, ובכך מבטל את הוראתו של בית משפט קמא שקודם לכן דחתה את סעיף 74, ובכך מחזק את חשיבות ההגנה על מידע רגיש ואיזון בין זכויות המתלוננים לצרכי ההגנה. הערעור מתקבל, תוך התעלמות מהחלטת בית משפט קמא להעביר את הרישומים לעיון, תוך שימת דגש על הכללים הפרוצדורליים והרגישות הנדרשת בעניינים אלה.