עת"מ 52799-09-19

תקציר

רשות מקרקעי ישראל קיבלה פנייה מעו"ד אסף בנמלך להמציא לו מסמכים מסוימים לפי חוק חופש המידע. העותר טען כי חלק ממסמכים אלה מכילים מידע סודי ואין לגלותם, בעוד שאחרים אף לא התבקשו על ידי בנמלך. עוד טען העותר, גוף עסקי המפעיל את מחצבת ורד, כי מנהל מקרקעי ישראל לא בירר את זהות המבקש או את עניינו במידע, וכי חלק מהמסמכים הועברו במסגרת הסכם סודיות. מנגד, טען מנהל מקרקעי ישראל כי יש לדחות את העתירה בשל פסיקות קודמות של בתי המשפט בנוגע למעמדם של ההסכמים בין העותר למדינה, שפסקו נגד העותר. בנוסף, טענה רשות מקרקעי ישראל כי החליטה כדין למסור את המידע וכי אין סיבה שלא לעשות כן. בנמלך טען כי מדובר במידע בעל השלכות סביבתיות שלציבור יש זכות לדעת, וכי זהות לקוחותיו אינה צריכה להתחשב בהחלטה. לאחר עיון במסמכים שהוגשו וקיום דיון, מצא בית המשפט כי העותרת לא הוכיחה כל סיבה מדוע אין לחשוף את המידע ועל כן דחה את העתירה. פסק הדין הדגיש את זכות הציבור לגישה למידע מרשויות ציבוריות, שניתן למנוע רק במקרים ספציפיים הקבועים בחוק. מאחר שהמסמכים הנוגעים לחוזה בין גוף ציבורי לעסק בנוגע למשאב ציבורי – כרייה על קרקע ציבורית – יש לגלותם. זאת ועוד, העותרת לא הראתה כי חשיפת המידע המבוקש תגרום לה נזק ממשי או כי היא מהווה סוד מסחרי. בית המשפט דחה גם את הטענה בדבר עניינו של המבקש במידע, וקבע כי אין צורך ליתן עילה לבקשה וכי המידע, במקרה זה, הוא בעל אופי ציבורי. החריג היחיד היה ההתכתבות בין מנהל מקרקעי ישראל לבין עו"ד יהודה טוניק, שבנמלך הסכים שלא התבקשה, ומסמכים מסוימים הנוגעים למחצבה אחרת, שניתן היה לגנוז. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות, לצד תשלום 10,000 ש"ח כל אחד בהוצאות הצד השני.