ת"א 32392-11-18

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים והחליט כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי. החלטה זו מבוססת על מספר שיקולים מרכזיים. ראשית, התקנות החלות, לרבות תקנה 157, שעניינה "הבטחת תשלום הוצאות", יחולו במקרה זה. בית המשפט מכיר במסגרת הרגולטורית ובניסוחה הקודם, תוך שימת דגש על האיזון העדין בין חובת הפקדת הערבות לבין זכות הגישה של התובע לערכאות. בדרך כלל, האחרון מקבל עדיפות, וערבות נדרשת רק במקרים נדירים ונסיבות חריגות. על בית המשפט לבחון את סיכויי הצלחת התביעה, את מצבו הכלכלי של המשיב ואת מגוריו בחו"ל. במקרה הנוכחי, הוכיח המבקש כי ייתכן שהמשיב לא יוכל לכסות את הוצאותיו אם התביעה תידחה. היעדרם של חשבונות הבנק האחרונים של המשיב בישראל ומקום מגוריו בחו"ל נלקחו בחשבון, שכן גורמים אלה מגבירים את הקושי לאכוף פסק דין ישראלי נגדו. בעוד שבית המשפט מכיר בחשיבותה של הגישה לצדק, הוא שוקל גם את הפגיעה הפוטנציאלית בזכויות הקניין של המבקש אם המשיב לא יידרש להפקיד ערבות. לפיכך, בהתחשב במכלול הנסיבות, החליט בית המשפט כי על המשיב להפקיד ערבות בסך 20,000 ₪ בתוך 30 יום על מנת למנוע את דחיית תביעתם שכנגד. החלטה זו התקבלה לאחר בחינה מדוקדקת של התקדימים המשפטיים והפרטים הספציפיים של המקרה.