ת"א 167/06

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגיש חבר קיבוץ יגור נגד הקיבוץ, במטרה לבטל פסק בוררות שפסק לטובת הקיבוץ. המחלוקת נבעה מדרישת הקיבוץ כי המבקש יעביר כספים שהרוויח מעבודה מחוץ לקיבוץ, אך האחרון סירב, דבר שהוביל לניכוי מתקציבו בתוך הקיבוץ. המבקש טען כי הניכויים אינם צודקים וביקש גישור חיצוני, אשר נדחה על ידי הקיבוץ. בסופו של דבר הסכימו שני הצדדים על בוררות בראשות שלושה מחברי הקיבוץ. כעת מבקש המבקש לבטל את פסק הבוררות, אשר הורה לו לשלם לקיבוץ כ-180,000 ₪, בטענה לכפייה ועושק בחתימה על הסכם הבוררות ולפגמים שונים בהליך הבוררות ובפסק הבוררות. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות המבקש. נקבע כי הסכם הבוררות תקף וכי המבקשת לא הוכיחה את הכפייה והעושק הנטענים. כמו כן, קבע בית המשפט כי ניתנה למבקש הזדמנות הוגנת לטעון את טענותיו במהלך הבוררות וכי החלטת הבוררים בדבר נטל ההוכחה הייתה סבירה. כמו כן הגנה על משוא הפנים של הבוררים, לפיה המבקש היה מודע לזהותם ואף ביקש לשנות את הרכבם. לבסוף, בית המשפט מצא כי הבוררים פעלו במסגרת סמכותם וכי פסק דינם היה צודק. משכך, נדחתה התביעה לביטול פסק הבוררות, והמבקש חויב בהוצאות המשפט של המשיב.