ערר 8046/13

תקציר

במקרה הנדון, טענו המערערים תחילה כי אינם חייבים במס שנגבה בשל פרויקט שיקום שכונתי. החוק מחייב הגשת ערעורים על אישומים אלה בתוך פרק זמן מוגדר, והמערערים לא עשו כן. במקום זאת, הם ניהלו הליך מול שמאי מכריע, אך בהמשך ניסו לערער על החיוב עצמו, בטענה לשינוי בעלות בין מועדי האישור, נקודה שלא העלו בתחילה. משכך, מצאה ועדת הערר כי טענות אלה היו צריכות להיטען בהזדמנות הראשונה ודחתה טענות בדבר טיפול לקוי פרוצדורלי. יתר על כן, המערערים הטילו ספק בסמכותו ובשיטתו של השמאי המכריע, וטענו כי הוא אינו רשאי לקבוע באופן עצמאי ערכי מקרקעין – טענה שהופרכה על ידי תקדימים משפטיים מבוססים המסמיכים שמאים לערוך שומות עצמאיות. טענות המערערים התמקדו בטעויות פרוצדורליות ובהערכת שווי, אך הוועדה, תוך התייחסות לתקדימים משפטיים נרחבים, דחתה את טענותיהם. התערבות בשיקול דעתו של שמאי היא מצומצמת ונבחנת רק אם ניכר פגם משמעותי, שלא הוכח במקרה זה. טענותיהם המאוחרות של המערערים כנגד השומה המכרעת, בדומה לטענות שהועלו בתחילה, נעדרו ראיות ממשיות והיו מחוץ לתחום התערבותה של הוועדה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של המשיב.