ת"א 176/92

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תביעת רשלנות רפואית, בה התובעת, המיוצגת על ידי עו"ד ד. מילשטיין, תובעת פיצויים מהנתבעת, בטענה כי הטיפול של האחרונה גרם למחלתה. הנתבעת מכחישה את הטענות ומסתמכת על חוות דעתו של ד"ר מ. שטי י. נר. מומחית רפואית מטעם בית המשפט, ד"ר תמר פרץ, סבורה כי פעולות מסוימות לא היו משנות את דרכו הרפואית של התובע. השאלה המרכזית היא האם התובע יכול להביא עדות מומחה נוספת של ד"ר מילשטיין. בית המשפט קובע כי לתובע שמורה הזכות להציג את עדותו של ד"ר מילשטיין, שכן תקנה 130(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי שבוטלה, אשר הגבילה עדות מומחה נוספת, אינה בתוקף עוד. יתר על כן, ביטולה של תקנה זו הוא פרוצדורלי באופיו ואין להחילו רטרואקטיבית. עדותו של ד"ר מילשטיין רלוונטית ומאפשרת לתובעת להציג את טענותיה במלואן. בית המשפט מתחשב גם בחששותיו של הנאשם מאי יכולתו להכין כתב תביעה נגדי וקובע כי אופי השאלות שנשאלו במהלך העדות העיקרית יקבע אם תידרש חוות דעת משלימה. ההחלטה מתירה את עדותו של ד"ר מילשטיין מיום 29.11.95 ומבטלת את ההזמנה לד"ר פרץ לאותו מועד, שתיקבע מאוחר יותר. עלויות השימוע יידונו בסוף המשפט כולו.