עמ"ש 17386-03-20

תקציר

פסק הדין דן ביחסי הממון בין בני זוג ובחזקת שיתוף הנכסים. היא מדגישה כי דיני יחסי הממון וחזקת שיתוף הפעולה אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, במיוחד כאשר מדובר בדירת מגורים שנרכשה על ידי אחד מבני הזוג לפני הנישואין. על פי פסק הדין, עצם קיומם של נישואין ארוכי טווח אינו מספיק כדי לבסס כוונה ספציפית לחלוק בנכסים, במיוחד אם הם נרכשו על ידי אחד מבני הזוג לפני הנישואין. במקרה דנן, למערערת, שהתגוררה עם בעלה במשך 27 שנים, לא הייתה זכות לחלוק בדירה שבבעלות בעלה המנוח משום שלא הביאה כל ראיה נוספת לכוונה ספציפית לחלוק בה. עוד ציינו השופטים כי הדירה נרשמה על שם הבעל בלבד וכי המערערת לא השקיעה בשיפוצה. בנוסף, פסק הדין מתייחס לסוגיית דיני הרישוי ומבהיר כי שלילת רישיון לגור בדירה עם מות הבעל אינה מזכה את המערערת בפיצויים, מה גם שלא תבעה זאת בהליך. השופטים החליטו פה אחד לדחות את הערעור והורו למערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.