תמ"ש 58554-02-24

תקציר

ניתוח זה מתמקד בעקרונות המשפטיים ובחידושים שהוכחו בהחלטה השיפוטית שניתנה בנוגע לשכר כונס הנכסים. **עקרונות משפטיים וחידושים בקביעת שכר כונס נכסים:** * **הסדרת שכרו של כונס נכסים:** פסק הדין קובע באופן ברור את המסגרת המשפטית לקביעת שכרו של כונס נכסים, תוך התייחסות מפורשת לתקנה 36(ב) לתקנות בתי המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. תקנה זו קובעת כי בית המשפט יפסוק את השכר, עם מקסימום של 4% מתקבולי המימוש ממכירה ו-2% מתקבולי ההכנסה מניהול הנכס. * **שיעור התגמול המקסימלי כעיקרון מנחה:** סעיף 12 מדגיש כי שיעור התגמול המקסימלי (4% במקרה זה) אינו זכאות אוטומטית אלא תקרה שניתן להעניק על סמך התוצאה הסופית וכל הנסיבות הנלוות. טענה זו נתמכת על ידי הפניה לפסיקה קודמת (ע"א 55813/05 וע"א 38393-02-16), המדגישה את עקרון שיקול הדעת השיפוטי בגבולות הרגולציה. * **קריטריונים מקיפים לקביעת שכר טרחה:** פסק הדין מפרט בקפידה את הקריטריונים המנחים שנקבעו בפסיקה לקביעת שכר טרחת כונס נכסים (פסקה 13). אלו כוללים: * שווי הנכס. * הפעולות והמאמצים שננקטו על ידי המקבל. * הוצאות שהוציא המקבל. * התוצאות הכלכליות שהושגו. * המומחיות והמוניטין של כונס הנכסים. זה מדגים גישה רב-צדדית להבטחת תגמול הוגן ומוצדק. * **מקסום שווי הנכס כגורם מפתח:** סעיף 14 מדגיש את הצלחת הכונס למקסם את מחיר המכירה של הנכס (896,000 ₪ מעל שווי השמאות). זה מתיישב ישירות עם העיקרון של השגת תוצאות כלכליות חיוביות, גורם משמעותי בהצדקת התגמול המקסימלי. * **בסיס לחישוב שכר הטרחה (שווי הנכס הכולל):** חידוש משפטי משמעותי או הבהרה מוצגת בסעיפים 16-18. פסק הדין קובע באופן נחרץ כי גם במקרים בהם שותף אחד רוכש זכויות או שכוונת הכינוס מכוונת לפירוק שותפות, שכר טרחת הכונס ייגזר משווי הנכס *כולו*, ולא רק מחלקו של צד. טענה זו נתמכת במספר ציטוטים (ע"א 33302-07-11, ע"א (תל אביב) 38393-02-16, ע"א (תל אביב) 3120/00, רמש (חי) 45431-12-17). הרציונל כאן הוא שהליך כינוס הנכסים נעשה לטובת כל בעלי הזכויות וכדי להקל על מימוש מלוא הנכס המוחזק במשותף. ההחלטות הקודמות של בית המשפט בדבר הסכמת הצדדים לכינוס נכסים והכוונה למכור את הדירה כולה מחזקות עיקרון זה. * **סטייה מחלוקה שוויונית של שכר טרחה על בסיס התנהגות:** פסקאות 20-21 מציגות עיקרון חשוב של שוויון והתערבות שיפוטית בחלוקת שכר טרחה. בעוד שהכלל הוא חלוקה שוויונית של שכר הטרחה של כונס הנכסים לפי חלקו של כל צד בנכס (מצטט את ע"א 32613-01-20 וע"א 8929/20), הפסיקה מתירה חריגות על סמך התנהגות הצדדים. האנלוגיה הלקוחה מע"א 101193/07 ממחישה נקודה זו: צד שהתנהלותו גורמת לעיכובים או סיבוכים עשוי להידרש לשאת בחלק גדול יותר מהאגרות. * **יישום חלוקת שכר טרחה מבוססת התנהגות:** ההחלטה מיישמת עיקרון זה בהרחבה בפסקאות 22-26. בית המשפט מזהה דפוס של התנהגות מכשילה של נאשם 1, מפרט מקרים ספציפיים ומתייחס לצווים קודמים שהזהירו מפני השלכות של חוסר שיתוף פעולה (פסקאות 23-25). התנהלות זו, שהצריכה התערבויות חוזרות ונשנות של בית המשפט והוסיפה מורכבות למשימתו של הכונס, נחשבת כהצדקה מספקת לסטייה מהחלוקה השווה של 50/50. * **שיקול דעת שיפוטי והגינות:** ההחלטה הסופית להקצות 55% משכר הטרחה לנתבע 1 ו-45% לתובע (פסקה 26) מדגימה את הפעלת שיקול הדעת השיפוטי של בית המשפט להשגת תוצאה צודקת ושוויונית, המשקפת את העיקרון שצדדים צריכים לשאת בתוצאות מעשיהם במסגרת הליכים משפטיים. זהו חידוש משמעותי בהבטחת אחריות ומניעת צד אחד להפיק תועלת או לגרום להוצאות מיותרות עקב התנהגותו החוסמת.