ת"א 213-05-15

תקציר

התובעים, בעלי מספר חלקות קרקע בכרמיאל, תבעו פיצויים מהנתבעת, מדינת ישראל, בגין הפקעת אדמותיהם. הקרקע המדוברת הופקעה בשנת 1976 לצרכי ציבור, והתובעים קיבלו פיצוי בגינו בשנות השבעים, אולם לטענתם הפיצוי שקיבלו אינו מספק. התובעים דרשו פיצוי נוסף בגין התקופה שבה נתפסה הקרקע עד למועד תשלום הפיצויים, קרי הפסד דמי חכירה. בית המשפט קיבל את טענת התובעים בחלקה. השופטת קבעה כי התובעים באחד המקרים המאוחדים זכאים לפיצוי נוסף בגין דמי חכירה אבודים, שחושבו על פי חוות דעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט, למעט כמה חריגים. ראשית, שווי הקרקע החקלאית לשנים 1986-1997 יתבסס על חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת, בתוספת 15% נוספים. שנית, שווי הנדל"ן למגורים בשנים 2009-2016 יתבסס על חוות דעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט, בניכוי 10% לכל שנה. שלישית, שיעור דמי החכירה האבודים על דונם המגורים הראשון ועל שאר הקרקע החקלאית ייקבע על 5%. התובעים במקרה האחר היו זכאים גם לפיצוי נוסף בגין דמי חכירה אבודים, אשר יחושבו באותו אופן כאמור לעיל. סכום הפיצוי הנוסף ישולם לתובעים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. כל צד יישא בהוצאות חוות דעת המומחה מטעמו. התובעים בתיק הראשון יקבלו שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪ והתובע בתיק השני יקבל 20,000 ₪, שישולמו על ידי הנתבע תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.