רע"א 134/88

תקציר

בית המשפט העליון קבע כי חובות עתידיים הנובעים מחוזים שעשויים להיעשות, אך טרם סוכמו, אינם ניתנים לעיקול, שכן הם נחשבים לתקוות או ציפיות ולא לחובות בפועל. כלל זה, הסביר בית המשפט, חל גם על דירות מגורים, בהן לא ניתן לעקל דמי מפתח עתידיים. עם זאת, בית המשפט עשה חריג לעסקים. בשל האפשרות הגוברת למימוש חובות הקשורים לעסקים, כפי שנקבע בסעיף 60 לחוק דמי מפתח, ניתן לעקל דמי מפתח עתידיים לעסקים. פסק הדין הבהיר את העמדה המשפטית, לאחר פסקי דין סותרים קודמים, ואישר כי ההחלטה בערעור אזרחי 200/69, שהתייחסה לחוזי שכירות עסקיים, אינה גוברת על העיקרון הכללי. עיקרון זה נקבע ברע"א 232/75, אשר קבע כי לא ניתן לעקל זכויות עתידיות, כגון דמי מפתח לדירות מגורים. פסק הדין הנוכחי מחזק אפוא את התפיסה כי ניתן לעקל רק דמי מפתח עתידיים לעסקים, בעוד שדמי מפתח עתידיים לנכסים למגורים נותרים מוגנים. השופט מלץ, יחד עם השופטים בייסקי ולוין, דחה את הערעור ועודד את המערער לפצות את המשיב ב-3,000 ₪.