סע"ש 14485-07-21

תקציר

התובעת, עובדת של מי רן, תבעה את הנתבעת, שהזמינה את שירותי הניקיון של מי רן, בגין זכויות עובדים ושכר שלא שולם. התובע טען כי הנתבע היה מעסיקו בפועל או לכל הפחות מעסיק משותף עם מי רן. הנתבעת הכחישה את ההאשמות וטענה כי מי רן הייתה מעסיקתה הישירה של התובעת. בית הדין בחן את הטענות והגיע למסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבע היה מעסיקו בפועל או מעסיק משותף. עם זאת, הנתבע נמצא כמזמין שירות. משכך, ראה בית המשפט את אחריותה כלפי התובעת לפי החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, אך רק בגין הוראות החוק המנויות בתוספת השלישית והוראות צווי ההארכה הנזכרים בסעיף 25(א). עוד קבע בית הדין כי תביעתו של התובע לשכר גבוה מזה המצוין בתלושי השכר שלו ולתלושי שכר פיקטיביים נכשלה משום שגרסתו לאירועים הייתה מעורפלת ולא נתמכת, בעוד שתלושי השכר של הנתבע נמצאו אותנטיים. לפיכך, התובעת הייתה זכאית רק להבדלים בזכויות, אם בכלל. גם תקופת העסקתה של התובעת אצל הנתבעת הייתה שנויה במחלוקת. בית הדין פסק לטובת הנתבעת, וקיבל את גרסתה לגבי תקופת ההעסקה. לאחר מכן נדונו מרכיבי התביעה, ובקשות התובע לתשלומים שונים נדחו ברובן בשל חוסר ספציפיות וראיות. בסופו של דבר, חויב הנתבע לשלם לתובע 250 ₪ עבור דמי חופשה, 252 ₪ עבור הפרשות לפנסיה חלופיות (רכיב גמל) ו-945 ₪ עבור הפרשות לפנסיה (רכיב פיצויים), בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. כמו כן נפסקו לתובע 8,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. התביעה נדחתה ברובה, ולשני הצדדים יש זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.