ע"פ 1708/91

תקציר

הכרעת הדין המדוברת עניינה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שזיכה משיב ממספר עבירות, בהן סחר בסמים מסוכנים, ביצוע עסקה נוספת בסמים והחזקת דולרים מזויפים. הערעור הוגש על ידי המדינה בטענה כי החלטת בית המשפט המחוזי הייתה מנומקת היטב והתבססה על היעדר ראיות מספיקות. לגופו של עניין, טענה המדינה כי ההחלטה אינה מתייחסת כראוי לטיבו של החומר הכרוך בעסקת הסמים הנטענת, ואף לא הבהירה האם המשיב קיבל דולרים מזויפים ביודעו שהם מזויפים. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את חומר הראיות ואת פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מצא כי ההחלטה אכן נעדרה הנמקה מספקת בשתי סוגיות קריטיות. ראשית, בית המשפט המחוזי לא נימק כראוי את ממצאיו באשר לטיבו של החומר הכרוך בעסקת הסמים הנטענת, דבר שהותיר את השאלה האם המשיב סחר בסמים מסוכנים ללא פתרון. שנית, בית המשפט לא הצליח לנמק את מסקנתו בנוגע לדולרים המזויפים, ובפרט את השאלה האם המשיב ידע שהם מזויפים. בית המשפט העליון הדגיש כי היעדר הנמקה בהחלטת בית המשפט המחוזי פגע ביכולתו לבחון באופן ביקורתי את צדקת ההחלטה. בעקבות זאת החליט בית המשפט העליון לקבל את ערעור המדינה, דחה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחזיר את התיק לבחינה מחודשת ומנומקת של חומר הראיות. הדבר יאפשר הערכה שקופה יותר של העובדות ויבטיח כי זכויותיו של המשיב נשקלו כראוי. בפסק הדין הודגש כי הן לתביעה והן לסנגורים תהיה הזדמנות להציג טיעוני סיכום משלימים לאור הדיון החדש.