סע"ש 6408-11-12

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנותו של סעיף 36 להסכם משנת 1979, המפרט את זכויותיהם של עובדים המועסקים כמנהלי מחלקות או יחידות בבתי חולים. התובעים, שהועסקו כמנהלי יחידות, טענו כי הם זכאים לתשלום עבור 30 התראות על בחודש, ואילו הנתבעת, בית החולים, טענה כי עובדים במשרה חלקית זכאים למספר יחסי של התראות על. בית המשפט צידד בתובעים וקבע כי החוק תומך בפרשנותם לסעיף. משמעות הדבר הייתה ששני התובעים היו זכאים לקבל תשלום עבור 30 התראות על בחודש, בניכוי ימים שלא היו זכאים להם בשל חופשות או ימי מחלה, וההפרשות המקבילות לקרנות פנסיה. החלטה זו התבססה על ההבנה כי תגמול כוננות העל אינו קשור למספר שעות העבודה אלא לערנות והזמינות המתמדת הנדרשת ממנהלי היחידות. כמו כן, בית המשפט דחה את טענת הנתבעת כי יש להבחין בין עובדים במשרה מלאה לבין עובדים במשרה חלקית, שכן חובת כוננות העל אינה קשורה ליום או שעה ספציפיים. טענת הנתבעת כי מדיניותה ארוכת השנים בנוגע לתשלומי כוננות על לעובדים במשרה חלקית לא הוכחה דיה, מה שהביא את בית המשפט לקבל את עמדת התובעים כי הבחנה זו אינה תקפה. בנוסף, קבע בית הדין כי זכאותם של התובעים לכוננות על לא נפגעה מההסכמים האישיים שלהם עם בית החולים, שכן הסכמים קיבוציים קיבלו עדיפות. עם זאת, בית המשפט דחה את טענת התובעת 1 בדבר זכאות ל-20 התראות קבועות בחודש. בית המשפט מצא כי ליחידה לכירורגיה של היד, בה עבד התובע 1, אין זכות נורמטיבית להתראות מתוכננות וכי ההתראות שביצע התובע 1 מקורן בשיקול דעתו של בית החולים. יתר על כן, מאחר שהיו מומחים נוספים ביחידה, התובעת 1 לא עמדה בקריטריונים של 20 התראות מתוכננות שהותוו בהסכם משנת 1977. בסיכומו של דבר, הוענקו לתובעים הזכויות הכספיות הכרוכות בפיצוי הסופר-כוננות, בצירוף הוצאות משפט, שישולמו על ידי הנתבעת. הסכומים היו אמורים להיות מחושבים עם הפרשי ריבית והצמדה מאמצע העסקתם ועד למועד התשלום בפועל. הצדדים נדרשו לבצע חישובים אלה, ואם התעוררה מחלוקת, הם יכלו לחזור לבית המשפט. ההחלטה גם העניקה לנאשם זכות ערעור, אם ירצה בכך.