ת"א 26228-02-19

תקציר

בהתבסס על המידע שנמסר בנוגע לתביעת לשון הרע, מצא בית המשפט את הנתבע אחראי לפרסום לשון הרע, שכן אין מחלוקת על תוכנו וטיבו של הפרסום. מאחר שהצדדים הסכימו על חבות הנתבע, הדיון מתמקד בפיצויים, הוצאות ושכר טרחה. על פי חוק איסור לשון הרע, לבית המשפט יש סמכות לקבוע פיצויים ללא הוכחת נזק, בהתחשב בגורמים כמו מהות הפגיעה, חומרתה ונסיבותיה; מעמדם של העבריין והקורבן; היקף הפרסום; והתנהגותו ומניעיו של העבריין. במקרה זה, בית המשפט פוסק לתובע 10,000 ₪ כפיצוי, בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪ והוצאות משפט בסך 380 ₪, שישולמו תוך 30 יום. ההחלטה לוקחת בחשבון את חומרת ההתבטאויות המגונות והמכפישות של הנתבע, אשר כוונו כלפי התובע במהלך אסיפת דיירים בבניין. בית המשפט בוחן גם את נסיבות הסכסוך ואת מניעיו של הנאשם. מרבית תביעות התובע נדחו, מה שהוביל לסכום פיצוי צנוע יחסית, ושכר הטרחה וההוצאות מיושרים בהתאם.