רע"א 7490/11

תקציר

במקרה זה, המבקש, צעיר שנפגע בתאונת דרכים כמעט בן 19, תבע פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הייתה גובה הפיצוי, ובפרט לגבי חישוב הפסדי השתכרות. תחילה קבע בית משפט השלום כי נכותו התפקודית, כמו נכותו הרפואית, היא 25%, וקבע פיצוי בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד בהתבסס על השתכרותו כמנקה דגים, החורג מחישוב השכר הממוצע הנהוג אצל תובעים צעירים. כתוצאה מכך נפל פיצוי כולל של 550,107 שקל. שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי, ששינה רק את בסיס ההשתכרות העתידית, והוסיף 100 אלף שקל לפיצוי לאחר ששקל מחדש את מסמכי ימי המחלה. המבקש טען כי הפיצוי היה צריך להתבסס על השכר הממוצע, שכן לרוב התלמידים בישראל אין תעודת בגרות, וכי תקופת העסקתו הקצרה לאחר התיכון לא צריכה להשפיע על שיקול זה. לחילופין, הוא טען להגדלת שיעור הנכות התפקודית בשל אתגריו בעבודה הפיזית. המשיבים טענו כי היעדר אמביציה אקדמית ומקצועית של המבקש מצדיק את הסטייה מחישובי השכר הממוצע. בתי המשפט אישרו את ההחלטה בהתבסס על מסלול העסקתו של המועמד, מה שמצביע על כך שבחירותיו משקפות כוונה ברורה להמשיך במסלול הקריירה הקיים שלו. משכך, נדחתה בקשת הערעור הנוספת, תוך חיוב המבקש בכיסוי הוצאות המשיבים בסך 10,000 ₪, תוך הדגשה כי ממצאים עובדתיים מהותיים לגבי עברו התעסוקתי מצדיקים חישוב הפסדי השתכרות על בסיס נתונים אמיתיים ולא על סמך נורמות סטטיסטיות.