עע"מ 1990/11

תקציר

פסק הדין, שניתן על ידי השופט דנציגר, בהסכמת סגני הנשיא ארבל וריבלין, מתייחס לערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים לפטר שוטר משירות. המערער טען כי יש לבטל את ההחלטה מכמה טעמים. ראשית, כי בית הדין לעניינים מנהליים התעלם מראיות להתנכלות מצד הממונים עליו, אשר היוו שיקול זר בהחלטת הפיטורים. עם זאת, השופט מצא כי בית המשפט לעניינים מנהליים שקל כראוי את חומר הראיות והגיע למסקנה כי המערער לא עמד בנטל הראייתי המוטל עליו להוכיח הטרדה. השופטת התייחסה גם לטענת המערער כי התנהלותו המשמעתית לא הייתה בעייתית דיה כדי להצדיק פיטורין ולכן ההחלטה אינה סבירה. השופטת הסכימה עם קביעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים כי קיימת תשתית עובדתית מספקת לפיטורים, נוכח התחמקותו השיטתית של המערער מהליכים משמעתיים והתנהגות בעייתית אחרת. השופט אישר גם את החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בנימוק שהליך הפיטורים התנהל כראוי, בהתחשב באופי המשמעתי של הפיטורים, וכי נסיבותיו האישיות של המערער אינן גוברות על האינטרס הציבורי בתפקודה התקין של המשטרה. לבסוף, השופט לא אישר לבקשת המערער להציג ראיות חדשות, שכן אין בכך כדי לשנות את התמונה הכוללת של התיק. לפיכך המליצה השופטת לדחות את הערעור ולהורות למערער לשלם הוצאות מתונות בסך 10,000 ₪, בהתחשב בנסיבותיו האישיות.