ע"א 2184/01

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את הערעור שכן מדובר בנקודה שאינה משפטית, עליה לא ניתן לערער לפי סעיף 14(ג) לתוספת השלישית. מנגד, טענה המערערת כי השמאי טעה משפטית בכך שפירש את התכניות הרלוונטיות באופן שגוי. בית המשפט הסכים עם המערערת, בקובעו כי הטענה נוגעת לפרשנות תכנית בניין עיר, הנופלת בגדר חקיקה, ובכך אפשרה את המשך הערעור. לאחר מכן בחן בית המשפט את המתודולוגיה של השמאי בקביעת היטל ההשבחה, שהיא עליית שווי המקרקעין עקב שינויים בתוכניות הבנייה. על פי החוק, יש לחשב את היטל ההשבחה על פי ההפרש בין שווי הנכס במצב הקודם לבין השווי לאחר שינוי התוכנית. במקרה זה הוסכם כי התוכנית הקודמת הגדירה שטח של 8,662 מ"ר. לפיכך, כל חריגה מכך בתכנית ההשבחה אינה יכולה להיחשב כשינוי רטרואקטיבי. בית המשפט פסק לטובת המערערת, בקובעו כי היה על השמאי לבסס את הערכתו על התכנית הקודמת. משכך, הערעור התקבל, פסק דינו של בית משפט קמא בוטל, והתיק הוחזר לשמאי לבחינה מחודשת. המשיב חויב לשאת בהוצאות הערעור ולשלם את שכר טרחת עורך דינו של המערער, ואילו הערבות שהופקדה על ידי המערער תוחזר.