ע"א 1419/05

תקציר

פסק הדין הוא ביחס לסכסוך כספי בין בנק לאחד מלקוחותיו. הלקוח נטל משכנתא מול הבנק שהייתה מובטחת בשטר שכלל סעיף סכום בלתי מוגבל. בעקבות שינויים בחוק הנוגעים לסעיפים אלה, יזם הבנק שינוי בתנאי שטר המשכנתא, וכתוצאה מכך נחתם כתב התיישנות על ידי נציג הלקוח, שהגביל את הסכום המובטח במשכנתא לסכום מסוים. הבנק טען כי כתב ההגבלה רק תיקן את סעיף הסכום וכי תנאים אחרים הכוללים את הריבית על קרן החוב נותרו על כנם. הלקוח טען כי מכתב ההתיישנות מבטל את סעיף הריבית. בית משפט קמא צידד בלקוח, אך ערכאת הערעור הפכה את פסק הדין. שופטי הערעור הסכימו כי מאחר שאין ראיות לחוות הדעת הסובייקטיביות של הצדדים, יש לפרש את המכתב בהתאם לתכליתו האובייקטיבית, התומכת בטענת הבנק. יתר על כן, השופטים הסכימו כי הבנק אינו מחויב לפעולות כונס הנכסים שמונה על ידי בית המשפט, וכי טענת הלקוחה כי הסתמכה על מצגים בנוגע לגובה החוב אינה עולה בקנה אחד עם ההליכים הרשומים. השופט המר הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולקבל את עתירת הבנק. השופט פוגלמן והשופט אילן הסכימו שניהם עם תוצאה זו.