ע"א 30/56

תקציר

ועדת הערר של העדים דחתה את ערעורו של הקורבן וקבעה כי פציעתו לא נגרמה כתוצאה משירותו הצבאי. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת ועדת הערר אינה מנמקת די הצורך את נימוקיה, במיוחד נוכח מיעוט הראיות שהוצגו, והעובדות הפשוטות והשאלות המשפטיות העומדות על הפרק. מהעדויות שהובאו עולה כי המערער אכן נפגע בעת שירותו הצבאי ובמחנה צבאי, כשהוא לובש מדי צבא. השאלה המכרעת במקרים כאלה היא האם החייל פעל במסגרת שירותו הצבאי בעת התרחשות התאונה. הדין בעניין זה אינו מדויק, ומחייב כי הפגיעה תיגרם עקב מילוי חובה שהוטלה במהלך השירות. בית המשפט קבע כי די בהימצאות במקום מסוים בעת התאונה כדי להסיק כי היא התרחשה במהלך השירות, וכי הנטל מוטל על הוועדה לספק ראיות משכנעות אחרת. מאחר שהדבר היה חסר, בוטלה החלטת הוועדה, ובית המשפט קבע כי פציעתו של המערער אכן נגרמה כתוצאה משירותו, ובכך זיכה אותו בפיצויים, וחייב את המשיב בסך כולל של 75 ליש"ט בהוצאות.