עת"מ 28542-04-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירה המערערת על דחיית בקשת מקלט בישראל ומבקשת צו ביניים שימנע את גירושו של העותר עד להכרעה בעתירה. בית המשפט מכיר בעיקרון הכללי לפיו אין לגרש אדם למקום שבו נשקפת סכנה לחייו או לחירותו, כאמור באמנה בדבר מעמדם של פליטים (1951). השאלה העיקרית העומדת לדיון היא האם ההגדרה של "פליט" חלה על אנשים העומדים בפני סכנת חיים לא פוליטית, כגון איומים פליליים, כלכליים או אישיים. בית המשפט, בבואו לפרש את פסק הדין בבג"ץ 4702/94, קובע כי גם אם אדם אינו נופל להגדרת האמנה כפליט, עדיין אין לגרשו אם נשקפת סכנה לחייו במדינת היעד. בית המשפט מדגיש את השטף האחרון של עתירות דומות, רבות מהן חסרות שחר, וקורא לעורכי הדין לבחור בקפידה תיקים עם ראיות לכאורה למצבים מסכני חיים. השופט מתווה מסגרת להכרעה בבקשות לצווי ביניים: יש לדחות עתירות חסרות שחר; למי שמצביע על סכנה לכאורה לחיי העותר, יש ליתן צו מניעה ולקבוע מועד לדיון; ואחרים יישקלו בכל מקרה לגופו, תוך נטייה למתן צו המניעה. במקרה הספציפי, בית המשפט אינו מוצא ראיות לכאורה לסכנה פיזית לחיי העותר ודוחה את הבקשה לצו ביניים, תוך שהוא דוחה גם את הבקשה החלופית לקבלת זמן לבקש מקלט במדינה אחרת. לפיכך העתירה נדחית על הסף, ללא דיון מלא, בשל היעדר עילה להתערבות בית המשפט.