ע"א 10148/05

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך משפטי ארוך שנים בנוגע לנכס בירושלים שהיה במקור בבעלותם של המנוח, ראובן כץ, וחברת טדי ירושלים בע"מ. בשנת 1971 חתמו כץ וטדי ירושלים על מזכר למכירת הנכס, ולאחר שהתעוררו חילוקי דעות, אושר בשנת 1976 הסכם פשרה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. ההסכם התווה תשלומים כספיים ומתן דירה לכץ, אך הוא מעולם לא בוצע במלואו. כץ ואשתו עברו לבית אבות בשנת 1978, וכץ נתן לבתו, ברכה כץ-שיבאן, ייפוי כוח על הנכס. לאחר מותו של כץ ב-1980 קבעה צוואתו כי הרכוש יחולק בין יורשיו, דבר שהצית מחדש מחלוקות. כץ-שיבן טענה למלוא הזכויות בנכס על סמך ייפוי הכוח, בניגוד לטענות של היורשים האחרים. טדי ירושלים, שהפכה ללא פעילה, שילמה תשלומים חלקיים בלבד. היא לא אכפה את ההסכם ולא מימשה את זכויותיה במשך עשרות שנים, וכתוצאה מכך ביטל בית המשפט המחוזי את הסכם הפשרה בשנת 2005, והורה על השבת שני תשלומים ששילמה החברה. בית המשפט קבע כי ההסכם נזנח בשל חוסר מעש של שני הצדדים במשך תקופה ארוכה, והוסיף וקבע כי ייפוי הכוח של כץ-שיבן מקנה זכויות לגיטימיות. למרות ניסיונותיו של טדי ירושלים לטעון לאכיפת ההסכם, נדחה הערעור וקבע כי החברה ויתרה על זכויותיה. המשיבים הפורמליים, יורשיו האחרים של כץ, חלקו אף הם על טענותיה של כץ-שיבן, וטענו לזכויות הירושה שלהם בנכס, שנדונו בהליכים נפרדים בבית המשפט לענייני משפחה. בסופו של דבר, הערעורים וערעורה הנגדי של כץ-שיבן נדחו, תוך שנפסקו לה הוצאות משפט, שהדגישו את נטישת ההסכם ואישרו חלוקה משפטית של הזכויות הרכושיות בהתאם להחלטת בית המשפט לענייני משפחה.