ע"א 53/85

תקציר

הבנק הבינלאומי ערער על פסק דין של בית משפט השלום בפתח תקווה שהורה ללקוח ולשלושה ערבים לשלם לבנק סכומי כסף שונים. הערעור כלל בעיקר שלוש השגות בנוגע לחישוב הריבית, חיובי הערבים ועניין חיוב הנתבעים בהוצאות משפט. בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את פסק דינו של בית משפט קמא. ראשית, באשר לשיעור הריבית, קבע בית המשפט כי השופט קמא קבע נכונה את אופן שינוי הריבית בהתאם להודעת הבנק להוצאה לפועל. החוק מאפשר תנאים מיוחדים בין צדדים בנוגע לתשלומי הריבית, והחלטת השופט התבססה על ההסכם בין הבנק ללקוח, שקבע כי השינוי בשיעור הריבית יחול החל מהיום ה-16 שלאחר ההודעה. עוד הדגיש בית המשפט כי לשופט שיקול דעת לקבוע את גובה הריבית מבלי לנמק זאת. שנית, באשר לחיובי הערבים, פירש בית המשפט את סעיף 2 בחוזה הערבות לטובת הערבים, והגביל את אחריותם לסכום מקסימלי של 1,000 ₪. פרשנותו של בית המשפט התבססה על העיקרון לפיו פרשנות מפוקפקת צריכה להיות לרעת המנסח, במקרה זה, הבנק. התחייבות הערבים הייתה לקיים את התחייבות החייב, שהוגבלה לסכום מסוים, והוספת ריבית וחיובים אחרים לפני הדרישה או התביעה תבטל את מהות הערבות המוגבלת. לבסוף, לעניין הוצאות המשפט, הסכים בית המשפט עם החלטתו של השופט קמא לחייב את הנתבעים בהפרשי הצמדה וריבית על הוצאות משפט מיום מתן פסק הדין. חוק פסיקת ריבית והצמדה מקנה לבית המשפט סמכות לקבוע תקופה קצרה יותר להחלת ריבית על הוצאות משפט, והחלטת השופט הייתה סבירה בנסיבות העניין. הערעור נדחה, והבנק חויב לשלם למשיבים הוצאות בסך 2,500 ₪, כולל הצמדה, ממועד הדיון בערעור.