עמ"ה 127/97

תקציר

בעל עסק למוניות ערער על החלטת פקיד השומה לפסול את ספריו לשנת המס 1997 משום שאחד מנהגי המועסקים החדשים שלו לא רשם קבלה בסך 15 ש"ח, כנדרש בסעיף 145ב לפקודת מס הכנסה. הבעלים טען כי הנחה את נהגיו כיצד לרשום קבלות וכי הוא מילא את חובותיו הפיקוחיות כלפי עובדיו. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי הבעלים לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח "סיבה מספקת" לאי רישום הקבלה. בית המשפט הדגיש כי נטל השכנוע מוטל על המערער בערעורי מס הכנסה. נמצא כי אי הצגת ראיות משכנעות להתנהלות הנהלת חשבונות תקינה, לצד הליקויים הקודמים במערכת הנהלת החשבונות של עסקו, הביאו לכך שלא עמד בדרישות. בנוסף, בית הדין קבע כי אחריותו של מעביד לאי רישום קבלות של עובד אינה מוחלטת, אך ניתן להקל בה אם המעסיק יישם הסדרים סבירים לניהול העסק. במקרה זה, אופיו השגרתי של אי-הרישום, יחד עם היעדר ראיות משכנעות למערכות פיקוח ובקרה נאותות, גרמו לכך שהבעלים לא יכול היה לטעון ל"סיבה מספקת" להפרה. משכך, ההחלטה לפסול את הספרים עמדה בעינה, והמערערת חויבה לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין למשיב.