ו"ע 1134/02

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנות המונח "דירת מגורים" בדין הישראלי, ובפרט האם הוא חל על יחידות דיור מוגן. המונח נבחן באמצעות שני מבחנים, מבחן אובייקטיבי ומבחן סובייקטיבי. המבחן האובייקטיבי בוחן את התנאים הפיזיים של הדירות והאם הן מיועדות למגורים, והמבחן הסובייקטיבי בוחן את כוונת הרוכש להשתמש בדירת המגורים למגורים. מסקנת שתי הבדיקות היא שיש להתייחס ליחידות הדיור המוגן כאל דירות מגורים. פסק הדין דן גם בתכלית החקיקתית העומדת מאחורי מס המכירה ושיעור המס המופחת על דירות מגורים שהן מלאי עסקי, ומגיע למסקנה כי התכלית היא לתמרץ קבלנים לבנות פרויקטים למגורים, ולכן שיעור המס המופחת צריך לחול על בניין הדיור המוגן המדובר. עם זאת, שיעור המס המופחת יחול רק על שווי יחידות הדיור והשטחים הנלווים שיש להם זיקה ממשית לאותן יחידות (0.8%), ואילו השטחים הציבוריים ימוסו בשיעור הרגיל של 2.5%. ההחלטה היא לטובת החלה חלקית של שיעור המס המופחת, והשומה תוחזר למינהל מיסוי מקרקעין לבדיקה נוספת. הוצאות הערעור יישאו בשני הצדדים.