ע"א 5089/24

תקציר

בבחינת התיק, החליט בית המשפט בסופו של דבר לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. הנחת המוצא המשפטית, כפי שהותוותה בתקנות סדר הדין האזרחי, היא כי ערעור לבדו אינו מעכב ביצוע פסק דין. על מנת שתקופת השהייה תינתן, על המבקשים להוכיח שני תנאים עיקריים: ראשית, כי סיכויי הצלחת ערעורם גבוהים, ושנית, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם – ובפרט להדגיש כי איזון זה הוא בעל חשיבות עליונה. נטל ההוכחה כבד יותר כאשר פסק הדין כרוך בחיוב כספי, שכן מצבים כלכליים לרוב אינם גורמים לנזק בלתי הפיך. במקרה דנן, חרף החשש כי חיי המשיב יתמקדו באיטליה, דבר שעלול לסבך את הליך ההבראה אם הערעור יצליח, לא הצליחו המבקשים להוכיח קושי כלכלי משמעותי מצד המשיב שיפגע בהשבה. כמו כן, בבעלות המשיבה נכסים מהותיים בישראל, די בהם כדי לתת מענה לחששות פירעון. בית המשפט ציין כי מערכת היחסים של המבקשים עם תושב חוץ הייתה וולונטרית, כלומר הם השלימו עם סיבוכים חוצי גבולות פוטנציאליים. קשריו של המשיב עם ישראל, כפי שעולה ממסמכים תומכים, הפחיתו את החשש מפני ביטחון אל-חזור. כך, נוכח היעדר ראיות משכנעות להטיית מאזן הנוחות לטובת המבקשים והאופי העובדתי בעיקרו של טיעוני הערעור שלהם, החליט בית המשפט כי אין צורך לדון בסיכויי הערעור. משכך, נדחתה הבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין, הוסר צו המניעה הארעי וחויבו המבקשים לשלם למשיב 10,000 ₪ בגין הוצאות הבקשה. החלטה זו התקבלה רשמית ביום 21 ביולי 2024.