סע"ש 49043-06-20

תקציר

התובע, עובד בענף הבנייה, תבע את מעסיקו, הנתבעת 1, וחברה נוספת, נתבעת 2, בגין הפרות שונות של דיני העבודה, לרבות אי תשלום שכר ראוי, אי מתן הודעות נאותות והפרות של חוקי השעות הנוספות. בית הדין מצא כי הנתבעת 1 הייתה המעסיקה היחידה. התובע לא הוכיח כי הועסק במשותף על ידי הנתבעת 2. עוד קבע בית המשפט כי טענות התובע בדבר רכיבים פיקטיביים בשכרו, למעט בונוסים, אינן מבוססות. השכר הקובע נמצא נמוך ממה שתבעה התובעת, ובית המשפט קיבל את רכיבי השכר שהציגה הנתבעת 1, למעט בונוסים, שלא הוסברו כראוי על ידי הנתבעים. גם תקופת העסקתה של התובעת הייתה שנויה במחלוקת, ובית הדין מצא כי היא החלה באוגוסט 2016, בניגוד לטענת התובעת כי החלה ביוני 2016. בית המשפט הורה לנתבעת 1 לשלם לתובעת פיצויים בגין הפרת חוק הגנת השכר, ואי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקה. לאחר מכן חישב בית הדין את הפרשי השכר בגין עבודה בשעות נוספות, הפרשות לפנסיה ופיצויים, קרן השתלמות, דמי הבראה, חופשה שנתית והפרשי דמי חגים, והורה לנתבעת 1 לשלם לתובע סכומים אלה, בסך כולל של 34,416.27 ₪. חלק מטענות התובעת, לרבות טענות הפרשי השכר בחודשים דצמבר 2016 ופברואר 2017 והשכר בגין חודש יוני 2020, נדחו מחוסר ראיות. בסופו של דבר, פסק הדין היה בחלקו לטובת התובע, והורה לנתבע 1 לשלם לו את הסכומים האמורים, כמו גם את הוצאותיו ושכר טרחת עורך דינו, בתוך 30 יום. התביעה נגד הנתבע 2 נדחתה, והתובע חויב לשלם את הוצאותיהם ושכר טרחת עורך דין. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על פסק הדין.