ב"ש 293/87
החלטה עליון
תקציר
בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין השעה עורך דין למשך חמש שנים לאחר שדחה בקשת הרחקה. המבקש, שביקש לערער על גזר הדין, החמיץ את המועד האחרון להגשה וביקש הארכה. בית המשפט העליון דחה את הבקשה, בנימוק של היעדר הוראת חקיקה המסמיכה הארכת מועד. בית המשפט אמנם הכיר בזכות הערעור כזכות מהותית, אך הדגיש כי הארכת מועדים מצויה בתחומו של המחוקק. בית המשפט הבחין בין סמכויות שיפוטיות טבועות לבין עניינים פרוצדורליים המוסדרים בחקיקת משנה. בית המשפט מצא כי אמנם לרשם הייתה סמכות להאריך מועדי ערעור, לרבות בענייני משמעת, אך לא היה יסוד סביר לעשות כן במקרה זה. תקלה במזכירות המבקש לא הייתה סיבה תקפה, שכן ניתן היה להגיש את הערעור ללא תיקי משפט או מוצגים. יתר על כן, בית המשפט סבר כי מקרה פרטי זה אינו חשוב דיו כדי להצדיק הארכה. טענת המבקש כי המשיב ערער על גזר דינו נדחתה, שכן המשיב התחייב למשוך את ערעורו אם הארכת המעצר תידחה. בהיעדר הצדקה, נדחתה הבקשה להארכת המועד.
חקיקה מקושרת
ב"ש 293/87 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' שלום הלוי, עליון (1.6.1987)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.